ארכיון הקטגוריה: קליל

נחמה מגיעה בכל מיני צורות. לפעמים היא מקופלת בשקית מרשרשת של זארה. לפעמים היא סרוחה על הספה באחר צהריים ארוך ומענג של בהייה בטלוויזיה. לפעמים היא מחייכת יחד עם רועי כשהוא חוזר הביתה. לפעמים היא קופצת עלי בדלת, עם שלוש … להמשיך לקרוא ←

הפצצה האיראנית, הזוועות בסוריה, היחלשות מעמד הביניים, חזרתם של צבעי הפסטל למלתחה שלנו בקיץ הקרוב – כשכל כך הרבה איומים ואויבים עומדים עלינו לכלותינו, איך אפשר להתפנות לבישולים רציניים? איך אפשר להשקיע שעות במטבח, כשבכל רגע נתון יש מצב שנצטרך … להמשיך לקרוא ←

את "עטוף ברחמים" של אהוד בנאי (נו טוב, וריטה) מכירים? אז אני עטופה כרגע ברחמים עצמיים. ובטישו. כלומר, לא עטופה בטישו, אבל כיווצ'וצ'ים של קלינקס פזורים סביבי ובהחלט סוחטים מבטים מלאי רחמים מהסביבה. תקראו לי קוטרית, אבל זה היה ברור … להמשיך לקרוא ←

לא פעם התוודתי פה שמתוק זה בכלל לא הקטע שלי, ובאופן כללי זה נכון. שימו מולי סינטה עסיסית (מדיום, בבקשה) או פרוסת עוגה, והבחירה ברורה מאוד. ועדיין, יש ימים שבהם בחורה צריכה עוגת שוקולד, ולמה להתכחש לדחפים הטבעיים? טוב נו, … להמשיך לקרוא ←

כשהייתי קטנה, אמא שלי הייתה קוראת לי עוגיפלצת. בהרבה אהבה אמנם, אבל עדיין, פלצת. ככה זה. יש אמהות שבטוחות שהילדים שלהם הכי יפים. יש כאלה שמשוכנעות שהצאצאים שלהם הכי חכמים. אמא שלי הייתה אישה ריאליסטית, שהסתכלה למציאות ולבת שלה בעיניים, והמסקנות היו חד משמעיות: צריך להעביר את העוגיות למדף הגבוה. להמשיך לקרוא ←