כן, אני יודעת, זאת בכלל לא העונה של העגבניות. כמו שחברה ציינה לא מזמן, הן יקרות עכשיו כמו פירות אקזוטיים וטעימות הרבה פחות. אבל לא כל כך אכפת לי. עגבניות משמחות אותי. הן מזכירות קיץ, וצובעות ימים אפורים בגוונים של אדום, כתום וצהוב – שזה אולי שילוב מזעזע לבגדים, אבל מושלם לסלט. וכשסוף סוף נופלים על סלסלה מוצלחת של עגבניות, זה מרגיש קצת כמו זכיה בפיס, למרות שנשארים קצת מרוששים.

להמשיך לקרוא ←

איזה סוף שבוע זה היה. כמה תכנונים הועמסו על השישי-שבת המסכנים האלה. ב-48 שעות קיווינו, פחות או יותר, לכבוש את העולם. רצינו לאפות חלה, להכין רביולי ביתי במילוי ורוטב מ-ד-ה-י-מ-י-ם שרועי הגה, לצלות פסטרמה בתנור, לבשל ציר, לעשות מיונז, ואני די בטוחה שהיה שם גם דיבור על קרואסונים הום מייד. את הכל גם רצינו לצלם כמובן. וזה בלי להזכיר תכנונים שמחוץ למטבח (כן, מדי פעם יש גם כאלה).

להמשיך לקרוא ←

בראשית היה מרק עוף. מרק עוף עם המון ירקות, שאמא מכינה כשחולים. מרק עוף צח עם שקדי מרק, שסבתא מכינה לארוחות משפחתיות. בפסח ובראש השנה היה מרק עוף עם קיינדעלך. לפעמים היינו מתפרעים עם מרק תירס מ"סיני ספיד", אבל זה היה שמור רק לאירועים חגיגיים.

להמשיך לקרוא ←

בניינים שמגרדים את השמים, רכבות שדוהרות מתחת לאדמה, מסות מטורפות של אנשים באמצע וקאפקייקס בכל מקום. ניו יורק היא קרוסלה מטורפת של חוויות, ריחות, קולות וטעמים.

להמשיך לקרוא ←

מצחיק איך שהזמנים משתנים. אם הייתם מציעים למישהו לקפוץ אליכם לסלט של ירקות שורש ודג נא אי שם בשנות ה-80, הייתם מקבלים מבט מוזר וסירוב מנומס. וזה במקרה הטוב. היום אנשים עומדים בתור במסעדות הכי שוות, ומשלמים ממיטב כספם על אותה מנה בדיוק. אינשטיין צדק – הכל יחסי.

להמשיך לקרוא ←

קבלו את התמונה הבאה: שישי. ערב. מטבח מואר קלושות. זוג דביבוני מזון נחמדים, לבושים בפיג'מות וחמושים במצקת, עומדים ומקפיצים שוטים של מרק פלפלים צהובים כאילו אין מחר. כך בדיוק בילינו את שישי בערב האחרון שלנו. סקסי? לא נכחיש זאת.

להמשיך לקרוא ←