מרק חומוס וכרישה

משום מה, רוב האנשים שאני מכירה אוכלים מרק רק בחורף, כשקר. אם אתם שואלים אותי, ההפסד כולו שלהם. חורף ישראלי הינו מצרך נדיר, ויעידו על כך מפלס הכינרת, והעובדה שגם בעיצומו של פברואר עולים לאוטובוס אנשים מיוזעים, משל היינו בשלהי יולי (אופס, דימוי לא מעורר תאבון. תתעלמו).

ככה זה אצלנו. דצמבר מוגש בטמפרטורת החדר, ינואר פושר, ורק פברואר מביא איתו איזו שהיא צינה. מגבלת הטמפרטורה שגוזרת על עצמה מרבית האנושות הישראלית, גורמת לכך שרוב האנשים אוכלים מעט מאוד מרק, מאכל שהוא מתנת האל לא רק למגזרים נטולי השיניים (זקנים ותינוקות), אלא לכל מי שיש לו חוש טעם.

עכשיו, אחרי שהבהרתי את עמדתי בנושא (מרק=יאמ יאמ), בטח הבנתם שאני מעריצה גדולה של הז'אנר. ותכלס, מה יכול להיות רע בקערה שמלאה עד גדותיה באוכל משביע, מלא בטעמים, שלא דורש מכם דבר מלבד כף? תאמרו אולי, שבאוגוסט, כשהאוויר עצמו מרגיש כמו מרק סמיך, הדבר האחרון שיתחשק לאדם שפוי הוא אותו הדבר בקערה. ואני אומרת, טעות בידכם חברים. גם ככה אנחנו מעבירים את רוב אוגוסט קפואים מתחת למזגנים במשרד או בבית, ופינכת מרק, משביעה אך לא מכבידה, היא בדיוק הפתרון גם לקיץ.

בכל מקרה, עכשיו עדיין חורף, פחות או יותר, וכולנו, משוגעים לדבר או סתם אנשים רעבים, יכולים להתענג על מרק בלי רגשות אשם, או מבטים תוהים מכיוון הסביבה.

את המתכון הבא מצאתי בספרו של ג'יימי, המלך, אוליבר – "השף העירום", שהוא לגמרי קלאסיקה מודרנית. הספר החמוד הזה התגלגל אלינו הביתה די במקרה, והוא יד שלישית מאנשים שלא ידעו להעריך איזה אוצר יש להם על המדף במטבח. יחד איתו קיבלנו עוד שני ספרים, אחד מהם, "לחמים ומאפים ביתיים" של אבנר לסקין עשה לנו את החיים ממש יפים בתקופה האחרונה. בכל מקרה, אנחנו מודים לתורמים על הנדיבות, הם מודים לנו כשהם באים לאכול, ובאופן כללי כולם שמחים.

במתכון המקורי נעשה שימוש בגרגירי חומוס שצריך להשרות כל הלילה. אני קיצרתי תהליכים, והשתמשתי בחומוס של "סנפרוסט", שמבושל לפני ההקפאה והתוצאה הייתה מעולה.

מרק חומוס וכרישה:

צריך:

300 גרם גרגירי חומוס, מושרים למשך הלילה (או סנפרוסט מהשקית)

1 תפוח אדמה בינוני מקולף

5 כרישות בינוניות

1 כף שמן זית

חתיכת חמאה

2 שיני שום פרוסות דק

מלח ופלפל שחור גרוס טרי

1 ליטר ציר עוף או ירקות (או בהיעדרם, מים)

גבינת פרמז'ן מגוררת

שמן זית כתית

מכינים:

1. שוטפים את גרגירי החומוס, מכסים במים ומבשלים עם תפוח האדמה, עד שהם מתרככים.

2. מסירים את הגלדים החצוניים של הכרישות, חוצים אותן לאורכן, מהשורש כלפי מעלה, שוטפים היטב, ולאחר מכן פורסים דק.

3. מחממים סיר בעל תחתית עבה, מוסיפים את השמן ואת החמאה. מוסיפים את הכרישות והשום לסיר, ומטגנים בעדינות עם קמצוץ מלח, עד שהירקות רכים ומתוקים. מצרפים לסיר את גרגירי החומוס ואת תפוח האדמה – מסוננים ממים – ומבשלים דקה. מוסיפים כשני שלישים מהציר, ומבשלים 15 דקות.

4. זה השלב בו צריך להחליט – לטחון את המרק במעבד מזון, או להשאיר אותו כמו שהוא. בהמלצתו של ג'יימי ריסקתי חלק מהמרק בבלנדר, בתוספת הציר שנותר. אני קצת השתוללתי וריסקתי חצי מהמרק, במבט לאחור, עדיף לרסק קצת פחות, ולהשאיר את השאר כמו שהוא.

5. בודקים את התיבול ומוסיפים פרמז'ן כדי לעגל את הטעמים, ושיהיה בתאבון.