נו, אז איך עבר עליכם החג? גם אתם דילגתם מארוחה משפחתית כבדה אחת לעל האש מפוצץ אחר? גם אתם לא הצלחתם לסגור את הכפתור האחרון בג'ינס בתום שבוע של מצות, קניידלעך ורוקנרול? גם אתם נשבעתם כל ערב שמחר לא תאכלו כלום, ואז התעוררתם אל שולחן ערוך אצל הדודה מרעננה? גם אתם אמרתם שאתם לא יכולים אפילו לחשוב על אוכל אבל לא הפסקתם לפנטז על לחם?
אם התשובה שלכם, אפילו רק לחלק מהשאלות האלו, היא "כן" – אז קודם כל תנחומי. חוץ מזה, רוב הסיכויים שעכשיו כשפסח מאחורינו, יום העצמאות לפנינו ומזג האוויר מתחמם, גם אתם מפללים למתכונים קלילים. לארוחות קייציות קטנות שלא יותירו אתכם עם צרבת, רגשות אשם ותהייה לגבי איך לעזאזל אתם אמורים להשתחל לבגד ים. לטעמים חדים ורעננים של ירקות טריים שיעשו לכם נעים בבטן וירגיעו לכם את המצפון.
או בקיצור לגספצ'ו, מרק עגבניות ספרדי שמתקתקים בצ'יק ואוכלים עם הבעת חשיבות שמותרת רק למי שעושים דיאטה (או עושים את עצמם עושים דיאטה). כמו במקרה של האטריות, גם על מוצאו של הגספצ'ו יש ויכוח: האם הוא הגיע לספרד עם הרומאים או שמא נדד לשם עם המורים? למי אכפת. מה שחשוב הוא שהמתכון, שבמשך מאות שנים עזר לאיכרים אנדלוסים צרובי שמש להתמודד עם החום, מרענן בשנים האחרונות גם את שאר העולם. במטבח הפרטי שלנו נחת הגספצ'ו באדיבותו של ג'יימי אוליבר (כן, שוב), שהגיע במסגרת הסדרה המעולה שלו Jaime Does, לאנדלוסיה שבספרד.
שם, בין נשנוש חמון לטיול בשוק, הוא הדגים איך ממינימום של מצרכים ובמעט מאוד עבודה, מפיקים מרק קר וטעים. כמה קטנות לפני שמתחילים: תוספת הלחם למרק מעניקה קרמיות למרקם מצד אחד, מצד שני היא גונבת את הצבע האדום מהגספצ'ו, והוא מתקבל ורדרד. חוץ מזה, יש סיכוי שאצלכם, כמו אצלי, הבלנדר לא מספיק חזק, ואז יוותרו פיסות קטנטנות של פלפל ירוק במרק – לא אלגנטי, אבל עדיין טעים.
גספצ'ו
צריך:
חצי קילו עגבניות בשלות
חצי מלפפון
חצי בצל
שן שום
חצי פלפל ירוק (לא חריף)
125 גרם לחם מאתמול
4 כפות חומץ בן יין אדום
3 כפות שמן זית
550 מ"ל מים קרים
טבסקו
מלח
פלפל
מכינים:
