מיונז ביתי משובח במיוחד

אצלנו בבית ימי חמישי היו ימי המיונז. קשה לומר שאלו ימים שחיכיתי להם בכיליון עיניים. למעשה, ההפך הוא הנכון. מה פירוש ימי המיונז? ובכן, כמו ברוב הבתים, עד יום חמישי רוב האוכל שבמקרר חוסל וכל שנותר למרוח על הלחמניה היה, כמו שהבנתם, מיונז. בלי כלום. בלי נקניק. בלי עגבניה. בלי שאר רוח. סתם מיונז של תלמה. יאייקס.

אם נתעלם לרגע מאירועים קשים כמו מלחמות, מגפות ואנשים שנדחפים באוטובוס – אין דבר מדכא יותר מלחמניה שמרוחה רק במיונז. לחמניה שמנמנה וטריה, שבפוטנציאל יכולה להכיל כל טוב, מסתכמת במפח נפש בטעם חמצמץ. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול: גרסת כיתה א' שלי שולפת את הסנדוויץ' מהתיק. היא מתפללת למשהו טעים – חומוס וסלמי נניח – ואז, בום! ביד אחת היא אוספת רסיסים של חלום קולינרי וביד שניה מחזיקה, קצת בגועל, לחמניה עם מיונז. רק עם מיונז.

ניגבתם את הדמעות? אני יודעת שזה סיפור קשה. אז קחו לכם שניה-שתיים להתאושש, כי הנה מגיע הסוף הטוב. עיזבו את הסנדווצ'ים המפוארים שלמדתי לתקתק בשנייה שגבהתי מספיק כדי להגיע לשיש (כי אם אין אני לי מי לי). החלק הממש מובחר של הסוף הטוב הוא המתכון שלפניכם, שמהווה תיקון לכל חוויית המיונז המוקדמת. כי אפילו אם יום יבוא והכל ישתבש, ותיוותרו לגמרי לבדכם בעולם, אתם, המיונז הביתי הזה ופרוסת לחם – עדיין תרגישו שיש שמחה בחיים. שקרן שמש בצבע צהבהב (ובכמה רובדי טעם) מאירה לכם מעט את החשיכה שהיא היום יום.

המתכון דורש שימוש בביצים טריות. ומה עם סלמונלה אתם שואלים? ובכן, באתר של משרד הבריאות כתוב שביצים שמוחזקות בטמפרטורה של עד 20 מעלות למשך 21 יום יהיו נטולות סלמונלה. למידע נוסף בעניין אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור. אני אישית מקפידה להשתמש בביצים שקליפתן החיצונית שלמה ולבנה, ושתוקפן לא פג או עומד לפוג. בביצים שנראות חשודות (לובשות מעיל בקיץ, מצחקקות צחוק מרושע או שסתם יש עליהן נקודות מוזרות) אני פשוט לא משתמשת. ליתר ביטחון עדיף שנשים בהריון וילדים קטנים ימנעו מאכילת המיונז.

ועוד כמה קטנות לפני שמתחילים: חשוב להקפיד שהמיכל של הבלנדר יהיה יבש לחלוטין. אפשר להפסיק את מזיגת השמן בכל שלב, אבל אסור להפסיק את פעולת הבלנדר לפני שהמיונז מוכן. ומה קורה אם הוא מתפרק? בכמה מתכונים ממליצים לנגב היטב את מיכל הבלנדר וכשהוא יבש לחלוטין להכניס לתוכו חלמון, ולזלף את המיונז שהתפרק משל היה השמן. אני לא ניסיתי את זה בבית, אז קשה לי לומר אם זה עובד, אבל אני נוטה לסמוך על חיים כהן.

המתכון הפעם הוא כזה שעובר במשפחה של רועי כבר די הרבה שנים. הוא קצת נמתח ושוכלל, ואני מקווה שתנסו אותו, כי באמת שמדובר במיונז משובח במיוחד. אז קדימה – למטבח.

מיונז ביתי

צריך:

בלנדר

משפך

2 ביצים גדולות

200 מ"ל שמן צמחי

100 מ"ל שמן זית

2 כפות שטוחות של חרדל (ללא גרגירים)

2 כפות מיץ לימון

2 כפיות מלח

מכינים:

1. מערבלים את הביצים, החרדל, מיץ הלימון והמלח במהירות איטית. כדי למנוע מצב שבו תחטפו ריקושטים של תערובת בפנים, כדאי להרכיב משפך על ראש הבלנדר (ראו תמונה לעיל), ולמזוג את השמן דרכו.

2. בזרזיף עדין ואיטי מאוד (תנשמו, זה לוקח זמן), מוזגים את כל השמן הצמחי לתוך מיכל הבלנדר. לאחר שמזגתם בערך חצי מכמות השמן מגבירים את המהירות לאחת מעל האיטית ביותר.

3. במזיגה איטית מאוד מוסיפים את שמן הזית. המיונז מוכן כשהתערובת מסמיכה ומתעבה. מעבירים לצנצנת זכוכית אטומה. צריך לשמור את המיונז במקרר, ותאריך התפוגה שלו הוא יומיים, גג שלושה, אחרי ההכנה.

*במידה ותעקבו אחרי המתכון, תקבלו 350 גרם של מיונז ביתי משובח. מדובר בלא מעט ממרח, שחיי המדף שלו, כאמור, קצרים למדי. לכן אתם מוזמנים לשקול הקטנת כמויות (שימוש בביצה אחת, ב-100 גרם שמן צמחי וכו') או הזמנת חברים למסיבת סנדוויצ'ים. הם בטוח יודו לכם. זקוקים ללחם? יש גם מתכון לג'בטות ואחד ללחם קסטן שילכו מעולה עם המיונז. בתאבון!