פוסט פסטו

בא לי פעם לראות שף שמקלל כמו שאני מקללת, כשעוגה שבעיני רוחי הייתה אמורה לצאת בר רפאלי, יוצאת יותר כמו אסתי המכוערת. ממרתה סטיוארט אהובתי, דרך ג'יימי אוליבר מחמל נפשי, וכלה באהרוני או מיקי שמו – כולם כל כך קלילים, כל כך לא מזיעים, כל כך לא שולפים אף פעם מגש פחזניות שכשלו מהתנור ושואלים נפשם למות.

יסלחו לי סבותיי הפולניות ז"ל, אבל כמות המאפים שמצאו עצמם מתעופפים לפח האשפה שלנו, היו יכולים בקלות להאכיל אחוזים נכבדים מכל אותם רעבים בהודו, שאף פעם לא היה צורך לנופף בנוכחתם מולי כדי שאוכל, כי הייתי אוכלת הכל גם ככה. ומבקשת עוד. לכל אחד יש את השיטות שלו להתמודד עם צרות מעיקות כאלו. יש מי שעוטים פרצוף תחת ומסרבים לדבר עם העולם, יש מי ששוטפים כלים בעצבים ויש מי שעוברים להכין משהו פשוט, שבטוח יצליח. אני בדרך כלל נוטה לערבב בין כל האלמנטים הנ"ל, אבל הפעם בחרתי דרך אחרת להתמודדות.

כי אחרי הכל, בשביל מה אלוהים ברא לי רועי מוכשר כזה, אם לא כדי שהוא יזיע קצת במטבח בזמן שאני נחה מתלאות החיים? ואם הוא כבר כזה מוכשר, למה שלא יתרום לטובת הכלל איזה מתכון שלו? וכך קרה שהתאוששות מעוגת מפח נפש הסתיימה בפסטו הירקרק והטעים להפליא, שיש לי הכבוד והעונג להציג כאן לפניכם. במינימום עבודה תוכלו לשדרג כל סנדוויץ', פסטה או טוסט. וכשישאלו אתכם איפה קניתם את הפסטו המהמם הזה, תאמרו בנון שלנט "אה, את זה הכנו בבית".

המתכון שכאן הוא כולו פרי הפיתוח של רועי, וגם על התמונות הוא אחראי. כבר הסברתי שהייתי חייבת לנוח. וכרגיל, לפני שמתחילים, כמה קטנות: 1. בדרך כלל נהוג להשתמש בצנוברים בפסטו. הם אפילו מדגמנים נוכחות בתמונה למעלה, אז זה רק לצרכי המחשה. ביום יום אני ממליצה להימנע. רוב הצנוברים שמגיעים לישראל מיובאים מסין, בלוויית כמות נכבדה של ריסוס. אכילה מהם מותירה טעם מר בפה, שילווה אתכם במשך ימים. אם התמזל מזלכם ומצאתם צנוברים אורגנים – לכו על זה. אם לא, וותרו והשתמשו באגוזי קשיו, בוטנים או שקדים. 2. הטריות של העלים, כמובן, תבטיח את טעמו של הממרח. אבל מלבד זאת כדאי להקפיד על גבינת פרמז'ן שווה. היא תקפיץ את הפסטו לגבהים אחרים. 3. אין לכם בלנדר? לגמרי אפשר להכין את הממרח בעזרת סכין כבדה וקרש חיתוך. בעיני הוא יוצא אפילו טוב יותר כך. ואם אנחנו כבר בבלנדר – הסיבה שמוסיפים את שמן הזית אחרי טחינת העלים, היא כדי שהשמן לא יתחמם מהסיבובים בבלנדר, ו"יטגן" את העלים. 4. אל תתפרעו עם המלח, זיכרו שהפיצוחים מלוחים, וגם לפרמז'ן מליחות משלה, לכן עדיף להתחיל עם ממש מעט מלח (או בכלל לא), לטעום ולתקן תיבול לפי הצורך. 5. הכמויות במתכון הן בגדר הצעה – לא חייבים להיתפס אליהן כמו שצריך להקפיד במתכוני עוגות. 6. הפסטו נשמר היטב במקרר, בצנצנת אטומה, שבוע ולפעמים יותר. פשוט תסירו את השכבה שהשחירה, ותאכלו.

פסטו ביתי:

ל-250 גרם ממרח צריך:

65 גרם עלי בזיליקום

15 גרם פטרוזיליה, בלי החלק הקשה של הגבעול

2 שיני שום בינוניות

70 גרם שקדים (לא קלופים, רגילים), בוטנים או אגוזי קשיו

60 מ"ל שמן זית

10 גרם גבינת פרמז'ן מגוררת

רבע כפית מלח

מכינים:

1. מפרידים את העלים של הבזיליקום מהגבעולים. מורידים את החלקים היותר קשים של גבעולי הפטרוזיליה. שמים את הכל במסננת ושוטפים היטב.

2. על מחבת חמה מאוד קולים את השקדים, תוך כדי הקפצה, רק עד שמתחיל לעלות ריח קל של קליה. מורידים מהאש מיד ומעבירים לכלי אחר כדי להפסיק את הבישול.

3. מכניסים את העלים והשקדים לבלנדר, ומפעילים בפולסים קצרים, עד שהעלים נטחנים. כדאי מדי פעם (כשהבלנדר כבוי, כן?) לפתוח את המכסה, לאסוף את התערובת עם כף עץ, ולהמשיך לטחון בפולסים קצרים.

4. כשמתחילה להיווצר עיסה, מוסיפים את שמן הזית, את גבינת הפרמז'ן ואת המלח. טוחנים עד שהתערובת הופכת אחידה.

וזהו בעצם. יותר קל מזה אין. עכשיו יש לכם פסטו ביתי משגע שיצבע לכם את הסנדוויץ' בירוק ואת הפה באינסוף טעמים. אם תשדכו לו את המיונז והג'בטות – בכלל אתם בחצי הדרך לגן עדן. בתאבון.